אם היה זמנו יוצא לבו ביום. בו ביום שנכתב הוא נמצא יחזיר למלוה דלפריעה בת יומא לא חיישינן:

וחכ''א וכו' מפני קינוניא. ר' יוחנן מפרש לה למתני' הכי דלשמא כתב ללות ולא לוה לא חיישינן כלל דהא תנן כותבין שטר ללוה אע''פ שאין מלוה עמו ולא חיישינן להא ומתני' ה''ט דחיישינן לפרעון ולקנוניא שעושה המלוה עם הלוה שיודה לו ולטרוף מן הלקוחות ויחלוקו ביניהן ופליגי ר''מ וחכמים בשטר שאין בו אחריות נכסים אם טורף ממשעבדי או לא דר''מ סבר דאינו טורף וא''כ כי חייב מודה יחזיר דליכא למיחש למידי וחכמי' סברי דטורף ממשעבדי אע''פ שלא כתוב בו אחריות דאחריות ט''ס הוא והלכך לא יחזיר דחיישינן לקנוניא. ודייק לה ר' יוחנן דפלוגתייהו בהכי הויא משום דקתני בדברי חכמים בין כך וכו' מפני שב''ד נפרעין מהן וקמ''ל בהאי לישנא יתירה דעיקר פלוגתייהו משום ה''ט דב''ד נפרעין מהן או לא וכדפרישית. והיינו דמציין ר' יוחנן בדברי חכמים בין כך ובין כך וכו' דנלמד דחכמים ס''ל דדין אין בו אחריות הוי לדידהו כיש בו אחריות לר''מ ובהא דפליגי:

ואמר ר' לעזר אם הוחזק השטר ביד המלוה. שנתקיים בב''ד ה''ז יחזיר וקאמר הש''ס על דברי ר' לעזר:

אמר ר' לעזר. ועוד אמר ר' לעזר אם היה הלוה מודה ה''ז יחזיר ולקמן מקשי עלה:

א''ר לעזר. טעמיה דר''מ ביש בו אחריות נכסים מפרש דהיינו טעמא דחיישינן שמא כתב ללות בו ולא לוה עדיין ועתה הוא שרוצה ללות בשטר זה ואתי למיטרף לקוחות מיום הכתובה שלא כדין:

ותליתהון מתברן. אלו השלשה דברים שאמר מתברין הן וסותרין זה את זה שהרי לדעתו דחיישינן הכא שמא כתב ללות ולא לוה א''כ כי חייב מודה אמאי יחזיר ואפי' נפרש דבריו דהא ל''ק דהכי קאמר אם הוא בענין דליכא למיחש לשמא כתב ללות ולא לוה כגון בשטרי הקנאה דמשעבד ליה נכסיה בין ילוה ממנו בין לא ילוה ושפיר הוא גובה מיום הכתיבה ומיהו חייב מודה בעינן דאי לאו הכי חיישינן לפרעון. ומתני' מוקי לה ר' לעזר בשטרי דלאו הקנאה והלכך לא יחזיר ואפי' חייב מודה דחיישינן שמא כתב ללות ולא לוה ונהי דאלו ב' דברים של ר' לעזר שפיר הוה מתרצינן מכל מקום אכתי קשה מאי דקאמר עוד אם היה השטר מוחזק יחזיר הא לדידיה דחייש לפרעון א''כ כי הוי השטר מקוים מאי הוי הא אכתי לפרעון ניחוש לה והיינו דקאמר ותליתהון מתברן דע''י שסיים בדבריו אם הוחזק וכו' א''כ כל השלש דברים שאמר הם נסתרין דהשתא לא ידעינן לפרושי טעם דבריו ולא לפרש המתני' אליביה:

וכתובה לא היא חזקה. טעמא קמפרש כלומר וכי לא הוי הכתובה שנמצא עמו חזקה לזה דהא טעמא דמתני' דלא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן והכא כיון דנמצא הכתובה עמו ונראין הדברים שכבר קבלה הגט ממנו והוא פרע לה הכתובה ונקרעת בקרע ב''ד והיא הניחתה עם הגט וממנה נפל לפיכך יחזיר הגט לאשה להיות בידה לראיה שנתגרשה:

גמ' מצא גיטין וכתובות. שמצא הגט והכתובה שלה עמו ומיירי שהכתובה נקרעת בקרע ב''ד ה''ז יחזיר כדמפרש ואזיל:

ושוברין. שעושה מלוה ללוה שנפרע ממנו שטר חוב:

מתני' דייתיקי. צוואת שכיב מרע ונוטריקון הוא דא תהי למיקם ולהיות:

ומיאונין. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מדעתה ויוצאת במיאון ואינה צריכה גט וכותבין בשטר בפנינו מיאנה פלונית בפלוני בעלה:

שטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד שידונו להם ומשכתבו אינן יכולין לחזור בהן:

מצא. שטרו' בחפיסה חמת של עור קטנה:

בגלוסקמא. כלי עור שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישם שלא יצטרכו לחפש אחריהן:

תכריך של שטרות. שלשה שטרות או יותר כרוכין זה בתוך זה:

ואגודה. מושכבי' זה על זה ארכו של זה על ארכו של זה ואח''כ כורכן ביד:

הרי זה יחזיר. דדבר שיש בו סימן הוא שהכלי סימן הוא כשיאמרו הבעלי' בכלי פלוני מצאת אותם וכן תכריך ואגודה סימן הוא:

אחד הלוה משלשה. אם שלשה שטרות של לוה א' הן שלוה משלשה בני אדם:

יחזיר. המוצא ללוה דודאי הוא פרעם ומידו נפלו שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד ודוקא שהשטרות כבר מקויימים בב''ד אבל אם אינם מקויימים חיישינן דילמא שלשה המלוים לקיומינהו הוליכום אצל סופר הדיינים ונפלו מיד הסופר אבל לאחר שקיימו אותם אין לחוש שמא נפלו מיד הסופר דלא משהי אינש קיומיה בידא דספרא:

שלשה הלווי'. ממלוה אחד יחזיר המוצא למלוה שהדבר ידוע שממנו נפל ואם הוה שלשתן כתיבת יד סופר אחד חיישינן שמא מיד הסופר נפלו ולא לוו מעולם ולפיכך לא יחזיר:

ואינו יודע מה טיבו אצלו. אם הלוה הפקודו אצלו או המלוה או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם:

יהא מונח. בידו עד שיבא אליהו ולא יחזיר לא לזה ולא לזה:

ואם יש עמהן סימפון. המוצא בין שטרות שלו סימפון והוא שובר שנכתב על א' משטרותיו:

יעשה מה שבסימפון. והשטר בחזקת פרוע הוא ואע''פ שהיה ראוי לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה ולא ביד המלוה אמרינן האמינו הלוה להמלוה ושכח המלוה מליתנו לו והוא שמצא המלוה השטר הזה שנכתב עליו השובר בין השטרות קרועים שלו אע''פ שלא נקרע שטר הזה:

ואגרת מזון. שקבל עליו לזון את בת אשתו א''נ שכתבו ב''ד הורדה בקרקע שימכור למזון האשה והבנות:

מתני' אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה ברובו:

ויש אומרים. דהכא מיירי בשלא חתמו עדים עדיין על אותה המלוה ראשונה שלא הספיקו לחתום עד שפרעו בו ביום ועכשיו כשחוזר ולוה ממנו מצוה הוא להעדים לחתום ואין זה מלוה בעצמה שראו העדים ולפיכך לא יחזור ללות על אותו השטר:

בשלא נשתעבדו נכסים. בפעם השנייה לא התנה עמו בפירוש שישתעבדו לו נכסיו והשתא מרע הוא כחן של הלקוחות דטורף מהן בכח שיעבוד שנכתב ממלוה ראשונה וזה כבר נמחל:

ר' חגיי בעא קומי ר' יסא. על עיקר דיניה דר' יוחנן הקשה לו והלא הוא הזמן בעצמו והן העדים והוא המלוה ומהו מפני מרע כחן של לקוחות איכא הכא ולא יהא אלא החוב הראשון דג''כ מאותו הזמן בעצמו הי' טורף מהן ואין כאן הורע כחן דהא בדין טורף מהלקוחות:

ואין אדם עשוי וכו'. אבל וכי אין אדם עשוי לפעמים כשהוא פורע ובו ביום אם יזדמן לו אחר כך איזה סחורה חוזר ולוה בו ביום הלכך איצטריך ליה לר' יוחנן למימר דאי איתרמי הכי אינו חוזר ולוה על אותו השטר בעצמו:

א''ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום. בתמיה בודאי אין דבר זה מצוי ושכיח שילוה ויפרע בו ביום הלכך קאמר לעיל דלא חיישינן מסתמא להא לפי שאינו דבר מצוי:

הכא את אמר אפי' בו ביום. אלמא עביד אינש דפרע ביומיה דלוה והכא את אמר לעיל דקאמר בשם ר' יוחנן אם היה זמנו יוצא לבו ביום יחזיר ולא חיישינן דפרעיה ביומיה וקשיא דר''י אדר' יוחנן:

ואפי' לבו ביום. בו ביום שנכתב ולוה ופרע בו ביום אינו יכול לחזור וללות ממנו באותו יום עצמו על סמך זה השטר:

מפני מרע כוחן של לקוחות. מפני שהוא רוצה להרע כחן של לקוחות ולטרוף מהן בכח שטר זה ושלא כדין הוא דכשפרע לו חוב הראשון כבר נמחל שיעבודו של השטר ואין בו כח לגבות מהן:

לא יחזיר ויגבה בו. כלומר אינו חוזר ולוה ממנו על מנת לגבות בו מן הלקוחות כדמפרש טעמא:

שטר שלוה בו וקרעו. והוא רוצה לחזור וללות ממנו על זה השטר: